מהם ההבדלים בין קריינות ודיבור?
לא סתם בחרתי לכתוב את המאמר הספציפי הזה. השאלה הזו נשאלת לעיתים קרובות.
מצד אחד אנשים שומעים שיש הבדל בין קריינות לדיבור רגיל ומצד שני לא יכולים לשים אצבע על ההבדל הזה.
נתחיל עם המובן מאליו. כל אחד יכול לדבר.אבל האם כל אחד יכול להיות קריין?
אפשר לומר שקריינות היא כמו כל כשרון אחר.
למשל, כל אחד יכול לשחק כדורסל. אבל האם כל אחד יכול להיות שחקן כדורסל מקצועי?
כל אחד יכול לשיר. אבל האם כל אחד יכול להיות זמר?
גם קריינות היא כשרון בסיסי שאותו אפשר לפתח ולהגיע רחוק ככל שהטבע יתן וככל שמתאמנים.
קול יפה שעובר מקרופון הוא התחלה טובה. אבל בדיוק כשם שלא כל מי שגובהו 2 מטר יהיה שחקן כדורסל מעולה,
כך גם קול יפה אינו מספיק.
צריך גם לדעת מה לעשות עם הקול הזה, עם הנתון שנולדים איתו.
מה דרוש לקריינות?
אז קול יפה כבר אמרנו.
הדבר השני, וזה בעצם הכשרון איתו נולדים, הוא מה שעושים עם הקול.
בקריינות, בדומה לשירה, הקול הוא כלי הנגינה, וככל שמתאמנים יותר אפשר לעשות בו ככל העולה על רוחנו.
כוונתי היא שליטה באינטונציה, כלומר לדעת לכוון את הקול ולשלוט במה שיוצא.
קריינות היא בדרך כלל קריינות של טקסט שיש לו מסר מסויים, ובעזרת האינטונציה אנחנו יכולים להעביר את המסר בצורה שאנו רוצים.לשם כך יש לשלוט בקול שלנו ובניגון שלו.
שלישית, הדיקציה. וכאן הכוונה היא לדיבור רהוט וברור שבו כל הברה וכל תנועה נהגות באופן ברור ושום אות אינה נבלעת.
לפעמים בקריינות, במיוחד בתחום הפרסום, דרוש קצב דיבור מהיר וגם שם אסור לפספס שום מילה.
יחד עם הדיקציה מגיעה יד ביד השפה, כלומר עברית תקנית.
קריין אינו יכול לדבר בשגיאות עברית. מי שלא בא מבית שבו מדברים באופן תקין ישפר את העברית בפיו אם ברצונו להיות קריין.
ולבסוף, בקריינות נדרשת גם עבודה עם הגוף ועם הדמיון על מנת להתחבר לטקסט ולהעביר אותו בצורה מושלמת לשומעים. וכאן יש חיבור לעולם המשחק שבו שני אלה נדרשים.
בהיותי קריינית כבר שנים רבות, נוכחתי שלקריינות יש מן המשותף גם לשירה וגם למשחק אך בכל זאת היא מקצוע יחודי עם יופי משלו.
